מעשה מדהים אירע בירושלים להרב ד. ק. חסיד סלונים, שבמשך  עשרים וארבע שנים מיום נישואיו לא נולדו לו ילדים , ולבסוף במאורע פלאי, זכה להפקד בבן זכר. הרב ד.ק. מחשובי העדה הסלונימאית בירושלים, למד בצעירותו בישיבת סלונים ונודע כמתמיד גדול. והנה, האישה ששטפה את הרצפה בהיכל הישיבה הגיעה לעבודתה עם כמה מילדיה הקטנים שהפריעו ללומדים בלימודם. מיודענו זה, שהיה כאמור מתמיד עצום, העיר לנ פעם אחת על הרעש העולה ממשחקי הילדים המפריע לו להתרכז בסוגיה. האשה, שההערה פגעה בה מעט, הוציאה משפט מעין זה: "הלוואי שלא תזכה לטעום את טעמו של צער גידול בנים". בזמנו הבין הרב ד. ק. שהעוזרת התכוונה לברכו, שלא יראה בחייו צער גידול בנים, ואין ספק שזו הייתה כוונתה, אלא שהדברים נאמרו בעת כעס, כאשר נפגעה מדבריו של הבחור. ולמרות שמן הסתם היה צריך להעיר לה על כך, אך יתכן שהדברים יצאו מפיו בתרעמת שאינה מוצדקת.

השנים שעברו השכיחו ממנו את המאורע בבית המדרש. החסיד נשא לבת זוגו והנה חולפות שנים ואין הם נפקדים בזרע של קימא. השנים הוצרכו לרופאים ורפואות ונדדו בבתי חולים בכל רחבי תבל, שלא הצליחו להביא מזור למכתם. בני הזוג, ששניהם היו כבר קרוב לגיל חמישים, לא זכו לפרי בטן. בשלב מסוים נזכר החסיד הסלונימאי באותו מעשה עם העוזרת. גם בכך הייתה כמובן סיעתא דשמיא מיוחדת, שנתנו לו מלעילא את ההזדמנות להיזכר... לפתע פתאום עלה בדעתו שבהתבטאותה של האשה הייתה קללה מסימת והיא-היא הגורמת להם שלא להפקד. הוא מנסה לברר את שמה וכתבתה של העוזרת ועד מהרה נודע לו שהיא עדין בין החיים. הרב ד. מהר לביתה, בקש את מחילתה, והיא כמובן מחלה לו בלב שלם, תוך שהיא מוסיפה ואומרת שהפעוטות שהגיעו איתה לבית המדרש, צמחו והפכו לתלמידי חכמים גדולים.

תשעה חודשים לאחר מכן זכה האיש להיפקד בבן זכר, וכל ירושלים רעשה.